הצטרפתי לסיור תל-אביבי שערך ידיד רם אייזנברג בשדרות ההשכלה, אותן הוא תכנן מחדש. השדרות משנות החמישים עברו שינויים ובימים אלה מסתיימות עבודות התשתית. ניתן כבר לטייל בשדרה ולהתרשם מהאלגנטיות המחשבתית של רם, וכיצד היא באה לביטוי בהתהוות הנגלית לעין.
בדרך לשדרה, עברתי בשכונת ביצרון שרחובותיה החינניים מנציחים בשמותיהם את ה"משכילים", אבות "מהפכת הנאורות". גם בסיור, נהניתי לראות ולשמוע כיצד הנציח רם בדרכו, את פעלם של אייכל, מנדלסון, הרץ ... ואת השפעתם על התרבות היהודית החילונית.
אני תוהה מה היה אילו ניתן להם לדעת כיצד ינבוט הזרע שזרעו, אילו יכלו לצפות מראש את אשר יצמיח, האם היו מנדלסון וחבריו שבעי רצון מפעלם?
לענייננו, במבט לאחור, ניתן לזהות תהליך התפתחות טבעי, תהליך של נביעה, וצמיחה, תהליך התהוות (emergence)
(אם חושבים על זה, קשיי התרגום גם הם תוצר לוואי של תנועת ההשכלה). ככה זה במערכות מורכבות - למרות אי-הוודאות המובנית במערכת, ניתן למצוא את העקבות המדוייקים של מה שכבר התהווה.
